פסק-דין בתיק ע"א 10544/03

השופט א' ריבלין:

1.        המערער, רווק יליד 30.1.1958 נפגע בתאונת-דרכים ביום 20.6.1992. הוא הובא לחדר-מיון בבית-החולים אך שוחרר בו ביום משלא נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר שלו ובהעדר ממצא חבלתי אחר. את נזקיו הוא תבע מאת המשיבה שביטחה את השימוש ברכב בו נפגע.

           בית-המשפט מינה ארבעה מומחים רפואיים מטעמו. אלה מצאו כי המערער סובל מנכות בשיעור 25% בתחום הפסיכיאטרי; מנכות בשיעור 10% בשל קושי במיקוד הראייה ומנכות אורטופדית בגין כאבי צוואר בשיעור של 2% לצמיתות, המומחה בתחום הנוירולוגיה מצא כי לא נותרה בו במערער נכות בתחום זה. נכותו הכוללת של המערער עומדת לפיכך, לאחר שקלול, על 33.85%.

2.        קודם לתאונה שימש המערער במקומות עבודה שונים ובשנים הסמוכות לפני התאונה עבד כטכנאי. בעקבות התאונה הוא פסק מלעבוד.

           בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ע' מודריק) העמיד את שעור הפגיעה התפקודית של המערער על  34%, לאמור, כשיעור הפגיעה הרפואית לערך. לצורך חישוב הפסדי ההשתכרות של המערער נטל בית-המשפט כבסיס את רמת השתכרותו קודם לתאונה ושיערך את גובה השכר ליום פסק-הדין. בהתאם לנתונים אלה חישב בית-המשפט את הפסדיו בעבר ובעתיד. בית-המשפט הניח כי המערער היה ממשיך בעבודתו, אלמלא התאונה, אף מעבר לגיל 65 ונראה כי התכוון בכך לומר כי המערער היה ממשיך בעבודתו עד הגיעו לגיל 70.

           על דמי הנזק האלה הוסיף בית-המשפט ופסק פיצוי בגין הפסד זכויות סוציאליות, פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון ופיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות אחרות בעבר. מסכום הפיצויים הפחית בית-המשפט את הניכויים המתבקשים.

3.        הערעור מופנה כנגד חישוב דמי הנזק, ובפועל הוא מתמקד במה שנטענו להיות טעויות חשבוניות. ואכן, בפסק-הדין נפלה טעות סופר בכל הנוגע לחישוב בסיס השכר המשמש את חישוב הפסדי ההשתכרות. בית-המשפט הניח כי שכרו של המערער, אלמלא התאונה, היה מגיע לשיעור של 4,776 ש"ח נכון ליום פסק-הדין. אולם בפועל, ומתוך טעות, נערכו חישובי ההפסד על-בסיס הסכום של 4,476 ש"ח; אין זאת כי אם שהספרות התחלפו להן וראוי להשיבן למקומן.

           טעות נוספת נוגעת לעצם בחירתו של בית-המשפט קמא לנכות את סכומי הבטחת ההכנסה שקיבל המערער בתקופה שקדמה לפסק-הדין. המערער מלין על-כך שבית-המשפט, אף שהניח כי הוא היה מסוגל לעבודה בהיקף של 2/3 משרה, ניכה את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שנשתלמו מתוך הנחה שלא היה מסוגל לכל עבודה. טענה זו נכונה לגבי מקצת מן התקופה שקדמה לפסק-הדין.

           משמביאים בחשבון את שני הגורמים האמורים, הטעות האריתמטית בחישוב הפסדי השכר והניכוי המוטעה ועורכים חישוב מחודש בהתאם, ראוי לתקן את פסק-הדין ולהוסיף עליו סכום כולל של 100,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק-הדין בבית-המשפט המחוזי. שכר טירחת עורך-הדין שנפסק בבית-המשפט המחוזי יתוקן בהתאם. במובן זה מתקבל הערעור.

           המשיבה תישא בהוצאות המשפט בערעור וכן בשכר טירחת עורך-דינו של המערער בסכום של 25,000 ש"ח.

                                                                                                ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

           אני מסכים.

                                                                                                ה נ ש י א

השופט א' גרוניס:

           אני מסכים.

                                                                                                ש ו פ ט

         הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.

         ניתן היום, כ"ד באדר ב התשס"ה (4.4.05).